החלטה בתיק רע"א 2427/13

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר גינת) בע"א 44547-10-11 מיום 28.2.13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט סובל) בתא"ק 25019-12-09 מיום 18.9.11. עניינו של ההליך - פרשנות תניה בהסכם שנכרת בין הצדדים.

רקע

ב.        כעולה מפסקי דינן של הערכאות הקודמות, המבקש החזיק במניות חברת "שערי גן יזמות ופיתוח בע"מ" (להלן החברה), שהחזיקה בתורה ב-49% ממניות "שותפות תחנת תדלוק אלישמע" (להלן השותפות) יחד עם מושב אלישמע. ביום 4.9.08 נחתם הסכם לחכירת משנה ולהקמת תחנת תדלוק בין השותפות למשיבה. ביום 14.9.08 נחתם הסכם בין המבקש למשיבה, בגדרו הוסכם כי האחרונה תרכוש את מניותיו בחברה תמורת תשלום של 350,000 דולר ארה"ב (להלן ההסכם). בסעיף 12.3 להסכם נקבע, כי "בכפוף לקבלת היתר והעברת המניות פז [המשיבה - א"ר] תשא בשכר טרחת בא כוח המוכר [המבקש - א"ר] בסך של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ב"כ המוכר תמסור לפז חשבונית מס כדין ואישור על פטור מניכוי מס במקור". ביום 15.9.09 קיבלה המשיבה היתר לבניית תחנת תדלוק במקרקעין, לפיו ניתן להקים מבנה תחנה עיקרי ושירותים בגודל של 50 מ"ר. מכוח היתר זה בנתה תחנת תדלוק וחנות נוחות. התמורה המגיעה למבקש לפי ההסכם - 350,000 דולר ארה"ב - הופקדה בידי עו"ד בליצר, שייצגה את המבקש בהתקשרותו עם המשיבה.

ג.        בתובענה שהגיש המבקש בבית משפט השלום (תא"ק 25019-12-09) על סך 281,114 ש"ח נטען, כי חרף המצאת היתר, כאמור בסעיף 12.3 להסכם, הפרה המשיבה את התחייבותה לשאת בשכר טרחתה של עורכת הדין בליצר. עוד נטען, כי על המשיבה לשלם למבקש סך של 41,300 ש"ח בגין הפרשי שער על סכום התמורה ששילמה המשיבה לעורכת הדין בליצר. מנגד טענה המשיבה, כי ההיתר בו עוסק סעיף 12.3 להסכם הוא היתר להקמת תחנת תדלוק כהגדרתה בהסכם - "תחנת תדלוק מדרגה ג' על פי תמ"א 18, שתכלול בין היתר גג תחנה, איי תדלוק ומבנה תחנה בשטח של 130 מ"ר, ובתוספת שירותים סניטרים וכל יתר המבנים שיבנו על המגרש". לטענתה, הואיל והיתר כזה לא התקבל, לא השתכללה התחייבותה לתשלום לפי סעיף 12.3 להסכם. כן טענה המשיבה לדחיית טענותיו של המבקש בנוגע להפרשי שער. התביעה הוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, אולם נדונה בסדר דין רגיל.

ד.        בפסק דין מפורט מיום 18.9.11 (השופט סובל) נדחתה התביעה. נקבע (עמ' 24 שורות 20-19), כי "טרם נתגבשה חבותה [של המשיבה - א"ר] לתשלום שכר טרחתה של עו"ד בליצר עפ"י סעיף זה [12.3 - א"ר] בהסכם". בהתבסס על לשונו של ההסכם ועל מסכת העדויות והראיות שנפרשה בפניו, קיבל בית משפט השלום את פרשנותה של המשיבה, כי חבותה לתשלום שכר הטרחה מתגבשת אך עם קבלת היתר בניה בתחנת התדלוק עד לשטח של 130 מ"ר. בתוך כך נדחתה גרסתה של עורכת הדין בליצר, כי נפלה לכלל טעות באשר לא הבחינה כי הגדרת תחנת תדלוק בהסכם מתייחסת לשטח של 130 מ"ר. נקבע (עמ' 21 שורות 27-26), כי אין "בשלל הטענות התכנוניות שהועלו על ידי עו"ד בליצר כדי לקעקע את הוראותיו המפורשות של הסכם המניות". בהתייחס לטענת המבקש, לפיה המשיבה ידעה, קודם לחתימה על ההסכם, כי בהתאם למצב התכנוני והמשפטי אין ניתן לקבל היתר לבניה של עד 130 מ"ר נקבע, כי "הנתבעת לקחה על עצמה סיכון מחושב משיקולים שלה, כאשר ממילא הותירה לעצמה פתחי מילוט בדמות סעיפים שאפשרו לה לבטל את ההסכם מבלי שתחשב כמפרה" (עמ' 23 שורות 24-22), וכי "אין במידע זה (אשר ממילא טענותיה של עו"ד בליצר לגביו לא הוכחו), כדי לשנות מהוראותיו המפורשות של ההסכם כפי שנחתם בסופו של יום" (עמ' 23 שורות 30-28). עוד קבע בית משפט השלום, בהתייחס להבדל הנטען בין לשון ההסכם להוראותיה של תמ"א 18, כי "הטענות כאילו לא נרשם במסגרת סעיף הגדרת תחנת התדלוק בהסכם המניות 'עד 130 מ"ר' (אלא נרשם 130 מ"ר), אינן אלא טענות סמנטיות שאין בהם ולא כלום ובוודאי שאין באלה כדי לסתור הוראה מפורשת כפי שנכתבה בהסכם" (עמ' 22 שורות 28-25). באשר לרכיב התביעה הנוגע להפרשי השער נקבע, כי אף זה לא הוכח על ידי המבקש. סופו של דבר, תביעתו של המבקש נדחתה והוא חויב בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.

ה.        המבקש עירער לבית המשפט המחוזי (ע"א 44547-10-11). בפסק דין מיום 28.2.13 (השופט הבכיר גינת) נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי ציין, כי מרביתן של טענות המבקש מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות, בהן אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב. צוין, בין היתר, כי מסקנתו של בית משפט השלום לפיה ההבדל בין לשון תכנית המתאר לבין לשון ההסכם הוא סמנטי בלבד, "מתיישבת אף עם התכלית המסחרית של ההסכם, ועם השכל הישר". עוד צוין, כי "העובדה שהמשיבה היתה מודעת לבעייתיות המשפטית בהקשר הנדון אינה מעידה על כוונתה להטעות את המערער. גם המשיבה לקחה על עצמה סיכונים מחושבים בכריתת הסכם זה, ואף בשקילת כדאיותו, לרבות בין היתר מידע משפטי פומבי, ככל שהוא רלוונטי". המבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.   

ו.        בבקשת רשות הערעור, המופנית כנגד קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים בדבר אי התגבשות מחויבותה של המשיבה לשאת בתשלום שכר טרחתה של עורכת הדין בליצר, נטען כי "לא יכול להיות חולק כי ההלכה התכנונית אשר נפסקה טרם חתימת ההסכם משמעה למעשה נבצרות לקיום תניה בהסכם" (סעיף 5). נטען (סעיף 6), כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית - "מאחר והסעדים העומדים לצד (אשר לא ידע על הנבצרות בעת החתימה) במצב של נבצרות לקיום תניה בהסכם, הם: בקשה לביטול או קיום בקירוב; משצד בוחר שלא לבקש לבטל, האם לא מחויב אותו צד, לקבל על עצמו את הקיום המרבי האפשרי של ההסכם, בנסיבות הנבצרות. היינו, וזאת על דרך העקרון, וכהשלמת חסר בחוק החוזים ומכל מקום בדיני החוזים, וקונקרטיזציה של עקרון תום הלב". עוד נטען בבקשה, כי "משמעות נוספת העולה מפסק הדין המחוזי מביאה לאבסורד משפטי, לפיו כספי התמורה שהעבירה פז לנאמנת בעסקה עבור מניות המבקש בתחנה, יוותרו לעולמי עד בנאמנות וזאת נוכח קביעת פסק דין השלום כי 'טרם נתגבשה חבותה...'. נוכח הנבצרות - לעולם לא תתגבש חבותה של פז לשלם עבור המניות שקיבלה". נטען (סעיף 16), כי "מצב בו מצד אחד פז קיבלה את חלקה בהסכם כולו ובוודאי רובו, ומצד שני אינה מוכנה לשלם למבקש דבר עבור המניות שהעביר לה, ובזכות מניות אלו גורפת היא רווחים - הינו מצב בלתי נתפס, בלתי הגון ומנוגד לכל עקרונות היסוד שניתן להעלות על הדעת".

הכרעה

ז.       רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, סבורני כי בניגוד לנטען בה, היא תחומה - באופן מובהק - לעניינם של הצדדים, באשר עניינה האמיתי בפרשנותו של סעיף 12.3 להסכם. ברם, רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי, שאינה חורגת מעבר למערכת היחסים החוזית בין הצדדים (רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות פ"ד מז(3) 221 (1993); רע"א 10239/07 טלכור ספקי כח בע"מ נ' אמיתי (2008); רע"א 586/13 פלוני נ' פלוני (18.3.13); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008), 213-212). יתירה מכך: מסקנותיו של בית משפט השלום בדבר פרשנותו של סעיף 12.3 להסכם הושתתו, במידה רבה, על קביעות עובדתיות שאין בית משפט של ערעור, קל וחומר בגלגול שלישי, נוטה להתערב בהן (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999)). נדמה, כי די בכך שלא להיעתר לבקשה.

ח.      אוסיף, כי גם לעיצומם של דברים לא ראיתי להיעתר לבקשה. בתי המשפט הקודמים קבעו, כי סעיף 12.3 להסכם עוסק בהיתר לבניה של עד 130 מ"ר, קרי, על המשיבה לשלם את שכר טרחתה של עו"ד בליצר רק לאחר קבלת היתר כאמור. לטענת המבקש, המשיבה ידעה, קודם לחתימה על ההסכם, כי אין ניתן לקבל היתר של 130 מ"ר. בהקשר זה קבע בית המשפט השלום, כממצא עובדתי, שאין לקבל את גרסתה של עו"ד בליצר, לפיה לא הבחינה כי הגדרת תחנת התדלוק שבהסכם מתייחסת לשטח של 130 מ"ר (עמ' 21 שורה 29 - עמ' 22 שורה 11 לפסק הדין). עורכת הדין בליצר אף הצהירה בעדותה, כי היא "עורכת דין שעוסקת בענף הדלק ויש לי היכרות עם הרבה גורמים" (עמ' 28 שורה 3 לפרוטוקול הדיון מיום 8.5.11), וכי יש לה חברת דלק פרטית (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 8.5.11). יתירה מכך: בעדותה בבית משפט השלום (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 8.5.11) ציינה עורכת הדין בליצר, כי אמרה לנציגי המשיבה שאין ניתן לבנות 120 מ"ר, ושעליהם להגיש בקשה לועדה המחוזית. עו"ד בליצר הוסיפה, כי "אני הייתי אמורה  לצאת מהתמונה. אם היו משלמים לי אז הייתי מטפלת גם בזה עבור פז" (שם, בשורות 30-29), היינו - גם לשיטתה שלה עצמה, אין ניתן לומר "שלעולם" לא יינתן היתר לבניה של עד 130 מ"ר. על רקע האמור, סבורני כי אין להתערב במסקנות בתי המשפט הקודמים כי בטרם קבלת היתר כזה - אין מתגבשת מחויבותה של המשיבה לשאת בתשלום שכר טרחתה של עורכת הדין בליצר. מדובר באחד מהסיכונים שנטל המבקש על עצמו בגדר ההסכם, ואין להלום את נסיונו להעבירו למשיבה.   

ט.      באשר לטענת המבקש, כי המשיבה קיבלה את מניותיו אולם לא שילמה את תמורתן, גם זו אינה מגלה מקום להתערבות בפסקי דינן של הערכאות הקודמות, מהם עולה כי המשיבה הפקידה את כספי התמורה בנאמנות - בהתאם להסכם - בידי עורכת הדין בליצר. ממילא אין ממש בטענה, כי המשיבה לא שילמה דבר בעבור מניותיו של המבקש. יתר על כן; הדעת נותנת, כי אם ישלם המבקש את שכר טרחתה של עו"ד בליצר עוד קודם לקבלת ההיתר, זו תעביר לידיו את כספי התמורה. למבקש מסורה איפוא האפשרות לקבל את כספי התמורה, וממילא אין להלום את הטענה כאילו הוא לא יהא זכאי לקבל "ולו שקל אחד מהתמורות בהסכם" (סעיף 14 לבקשה). 

כללם של דברים

י.        על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. לא בלי התלבטות, איני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

           ניתנה היום, י"ח באייר תשע"ג (28.4.13).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: